אַרְחָא

אָרִיחָא, אַרְחָאch. (= h. אָרִיחַ) lath, bar, pole. Targ. Num. 13:23; a. e. (h. מוֹט). Bets.32b נפל לה ארי׳ בתנורא ed. (Ar. ארחא) a binder of the brick wall fell into the stove. Sabb.129a a house דשב לביניא וא׳ the width of whose walls was seven bricks and a half; a. e.Pl. אָרִיחַיָּא, אֲרִיחִין, אַרְחֵי, אַרְחִין. Targ. Ex. 25:27; a. e. (h. בַּדִּים). B. Bath.3a כפיסין ארחי Kfissin are bondlaths. Y.Erub.I, 19a top (also אורחין).